אודות
ארבעים שנה הייתי
האחרונה ברשימה
של עצמי
וקראתי לזה להיות אישה טובה.
וקראתי לזה להיות אישה טובה.
אני זוכרת את הכיסא. כיסא פלסטיק קטן, כזה שהברכיים של המבוגרים לא נכנסות מתחתיו, ואמא שלי יושבת עליו באסיפת הורים ואני עומדת לידה.
והמחנכת, אריאלה, אומרת לה את המשפט.
"אני הרמתי ידיים ממנה".
ילדה בת תשע שומעת את זה ולא יודעת מה לעשות עם זה, אז היא עושה את הדבר היחיד שילדה יודעת לעשות. היא מאמינה.
שנים אחר כך גיליתי שה-IQ שלי 152. באותן שנים בדיוק ישבתי בכיתה טיפולית והייתי בטוחה שאני פשוט לא מספיק.
נהג שיכור פגע בי חזיתית. אני זוכרת את הראש שלי נשמט למטה, ודם שניגר על הרגליים בקצב של ברז פתוח, ואת עצמי מסתכלת ורואה ששתי הרגליים שלי מרוסקות.
ומה שיצא לי מהפה באותו רגע לא היה צעקה.
"בבקשה אלוהים, אל תיקח אותי עכשיו. יש לי תינוקת בת עשרה וחצי חודשים לגדל".
אחר כך היו חודשים במיטה. ירדתי ל-38 קילו. לא סבלתי אנשים והפכתי לבלתי נסבלת בעצמי, והרצון העז שהיה לי לחיות הפך לאיחולי מוות סמויים. שנאתי הכי הרבה את אלוהים ואת מה שהפכתי להיות.
אני כותבת את זה בלי לייפות, כי בלי החלק הזה שאר הסיפור הוא בולשיט.
בעל שנפל לדיכאון. פשיטת רגל. שנה שלמה של מאבק על גט. ובאמצע, בתוך הבית, מילים שחתכו יותר מכל תאונה.
ואז התחלה מחדש כאמא חד הורית, בלי שקל. מכרתי מודעות בעיתון. ואז היה לקוח אחד שראה משהו, ומימן לי את קורס הקוסמטיקה. ככה קמתי.
אבל הדבר שלא זז, גם כשהכל כבר עמד על הרגליים, הייתה השאלה שחזרה בכל פעם מחדש.
איפה אני בתמונה הזאת.
את המשפט הזה אמר לי רן שריג, בסדנת כתיבה. לא ידעתי אז שהוא הולך לפתוח לי את כל החיים.
אז כתבתי. כתבתי על האישה שרצתה. שחשבה שהיא שקופה. שהרגישה מכוערת. ששברה את עצמה כדי לקבל אהבה. שפחדה מהצלחה.
וברגע שכתבתי קרה בתוכי משהו עמוק. מה שהכתיבה עשתה לנפש שלי, שום מטפל לא עשה.
שם גם הבנתי את הדבר שממנו נולד כל מה שאני מלמדת היום. שהחיים הם מראה, ושהכל יושב בתפיסה. הכלי.
אני בת 56, אמא לשלוש בנות, קוסמטיקאית ומנחת NLP. בקליניקה שלי יושבות מולי נשים, ואני שומעת מהן את אותו משפט שוב ושוב, בניסוחים שונים. שהן עייפות. שהן שמות את כולם לפני עצמן. שהן לא בטוחות שמגיע להן.
ואני מכירה את זה מבפנים, כי חייתי בזה ארבעים שנה.
לכן בניתי את תודעת ראויה. לא כדי לספר את הסיפור שלי ושימחאו לי כפיים, אלא כדי לתת את הכלים שלקח לי חצי חיים למצוא, לנשים שלא צריכות לחכות עוד ארבעים שנה.
בסוף כולנו ראויות. זה לא משפט יפה על קיר. זו עבודה, ואפשר ללמוד אותה.
אוריה אחינעם לוי, בת 56, אמא לשלוש בנות, ממבשרת ציון.
קוסמטיקאית ומנחת NLP, עם קליניקה משלה.
סיפור אמיתי וכלים מעשיים, לנשים ולחדרים שרוצים לשמוע.
הסדנה הקרובה היא ביום שני, 07.09.2026, אצלי בבית במבשרת ציון, בקבוצה קטנה. ואם את מארגנת אירוע או מפגש לקהילה, אפשר גם להזמין אותי להרצות.